דלג לתוכן המרכזי
מבזקים
מבזק לדוגמה
............................
מלא את הטופס לקבלת פרטים
או צור קשר בטלפון 052-360-6336

פגישה אירידוסופית - פילוסופית עם שלומית תמיר

"אבקש ממך להפסיק להסתובב סביבך בזמן הזה ולהגיע להחלטות בעבור נהיגת החיים שלך. הנך מוכשרת להרבה התחומים עליהם אוכל לדבר עימך אך דעי שעלייך להתחיל להגיע להחלטות ולרדת לכאן ולא לשוט בין יקומים, ובין דמיונות ובין מחשבות. נגמר זמן ההתבוננות, נגמר זמן ההתנסויות, נגמר זמן השיחות, ידידתי. כי יש לך הרבה מן היצירתיות של אביך אך אין לך כ"כ את האפשרויות של זה לשוט בין יקומים כפי שלו יש. הנך בגיל אחר, בזמן אחר ובאפשרויות אחרות. 
לא מן הסתם יושב פה אביך להקשיב למסר הזה, בגלל השיתוף של הגלגולים הקודמים בינכם שלא אוכל לדבר על כך בשיחה זו, אולי לאחר כך אם יישאר הזמן והאנרגיה והחלל. אך לקודם ברצוני לומר לך כי עלייך לעסוק בתחום הפסיכודרמה עם הילדים או ללמוד את תחום התיאטרון או עבודה של פסיכותרפיה באומנות עם ילדים, בצבע תאטרון בובות או דרמה עם ילדים. אין יודעת את כמה נכון, נחוש זה הייעוד בעבורך. 
ראי כי נבחרת ובחרת להיוולד לדמויות משחק מעניינות ביותר בחייך. כל דמות היא תאטרון שמאפשר לעשות במה עשירה של דמויות מאילו ומאילו. ובעצם מסתובבת בין יקומים כי מנסה לנתח כל דמות ודמות לעולם הפנימי שלך ומתבקש אני לומר לך ידידה עלייך לטפל בזה התחום. והפסיכודרמה זה התחום שבו תעסקי לא תצליחי לברוח מכך העניין. עלייך להתחיל ולהרשם ללימודים אלו. כל אשר תלמדי יהיה קצוב בזמן, הזמן כי כל דבר אחר אינו מן היעוד שלך. יכולה את להתנסות בהתנסויות קצרות ידידתי, אך מן התפקיד שלי לומר לך כי בחירת הנשמה שלך לבחור את הדמויות האלה שבחייך מהן נוצרת הן בגלל היכולת שלך להתבונן על כל יישות שבחרת כבובת משחק מרתקת ביותר. העולם הפנימי שלך הוא עשיר אך לעיתים גם מפוחד. אם תביני את המהות שלך תוכלי לעשות סדר אחר. 
מדוע הנך בונה פחדים שאינם קיימים? נותנת לעצמים, לדמויות לעיתים כותרות שאין הן שוות להן? אם תלמדי את אשר אבקש ממך תביני את עולם הדימיון שלך כעולם פחד שאין בו שום עניין, שאין הוא נכון. אך חייבת את עולם הדרמה בכדי לסלק את הפחד אחרת, להוציא ממך את העניין של הפחד ע"י משחק. הנך מעכבת את עצמך ולא מאפשרת לך להיות במרכז במת החיים אלא כל העת להשאר מאחורי הקלעים. אין אני מסכים לכך ומבקש ממך, להתחיל לקחת אחריות על חייך ידידתי עלייך לשתות כמות של רבע מן הכוס של המים בכדי שאמשיך מסר זה."

 

שלומית: יש לך מים מספיק? 
חגית: כן.

המשך המסר:

"כמה צבע יש סביבך, כמה שלווה של אור פנימי יש בתוכך. אך מה הוא החוצץ? מה הוא העולם שחוצץ בין הצבע לבין הפחד?? 
מה מפריע? ברצוני לומר שיש גבולות שיש לאתר אותם מגיל ה-16 עד ה-17 גבולות אלו חוצצים בין הקיום שלך.
נסי לראות על איזה דמויות מסתכלת את ברחוב כאשר עוברת לאיזה רעשים את בוחרת לשמוע, נסי להבין את העולם הפנימי- הקיומי שלך, עולם הגבולות שלך העולם החיצוני שלך.
ברצוני לספר לך על היותך בעולם הפנימי, המהותי שלך כמי שחוותה באחד הגלגולים במה אחת שלמה, הבמה הזו איננה ניתנת לך בעולם החיצוני שלך בזמן הזה כיוון שלא ידעת להשתמש בבמה לנכון. במרכז לנכון. לכן, בעולם הפנימי יש עוד פחדים מלהיות במרכז ובכדי שתהיי במרכז זקוקה את להרבה עזרה חיצונית ובזמן שיכולה את להיות במרכז מבלי העזרה החיצונית, אם נדע לסלק את הפחדים מאותו גלגול שיצרת. מדוע רוצה את להתכסות בשמיכה? צאי החוצה! כי באותו זמן התכסית ברעלים שלא יכולת לעמוד במרכז מן הלחץ והעייפות ובזמן הזה מתכסה את בפחד, הגבולות מן העולם החיצון שלך הן התמיכה שאין את צריכה , צריכה את לא לפחד מלהתנסות ולהיות במרכז ולצאת אל החיים ידידתי. 
מצפה לך עבודה משעממת ליותר אך תיתן לך מן האוכל והקיום חובתך לקחת אותה. חובתך לאסוף מידע באשר מה שהתבקש לעבורך. אך בזמן הזה חייבת את לעסוק אך ורק בייעוד שלך, הוא ילדים. כיוון שהעולם הפנימי שלהם עשיר בדימויים, בסמלים, צבעים, דרמה בדיוק כמו העולם שלך שעוד לא יצא עוד להחוצה ויש מן העניין להבין ולראות ולעזור להם להצמיח אותם. 
ראי מדוע בחרת בזה אביך שהוא לחלוטין הילד שיכול ללבוש כל העת תחפושת כזו ואחרת אך הוא עייף מלתמוך מלאפשר ולתת הוא רוצה לסגת אחורה אל חייו שלו, כל אשר רוצה הוא לתת ורוצה הוא באמת לתת אך רוצה הוא גם לנוח ולאפשר לעצמו את השפע בעבור עצמו ולראות אתכן מתקדמות לעצמאות שלכן. ראי את האפשרות שלו לאפשר לעצמו חופש ואת היכולת הגבוהה שלו לאפשר חופש זה. כל אשר רוצה ומכוון הוא בעבורכן, הוא משמש דוגמא קוסמית לך ולסביב את האפשרויות של הבחירה וההתנסויות. אך, לשם כך צריך להיות ביעוד הנכון, הביני שאף אחד לא צריך לאפשר לך מאומה. זו את שצריכה לאפשר לעצמך אם תביני לשם מה ולשם מי הגעת. יש לך 5 חודשים של איסוף מידע, קבלת החלטות וחייבת את בלעבוד במה שצריך בכדי להתקיים בקיום הנכון ללא עזרה בעבור הלימודים ומה שתחפשי קבלי עזרה; אך אם לא תראי את העזרה לעצמך לא תקבלי שום עזרה לדבר גם לא הקוסמית. 
נווה זה הילד בא להראות לך מהן בחירות היית רוצה בהמשך הקשר אך אין זה אפשרי כי את אינך מקושרת עדיין ולא נאמנה לעצמך במאומה לכן אין העניין הזה עם הנווה מתאים לא מתאים ולא האחר. 
מצפה ההשגחה או הקוסמוס או היקום שתעלי על מסלול החיים. החיים במובן של היעוד והאמת."

 

שלומית: זה מה שכתבו לך. מה את אומרת?
חגית: חלק לא הבנתי. והקטע עם הילדים אז דווקא אני פחות בקטע של ילדים, יותר בקטע של זקנים.
שלומית: זה בסדר. זקנים וילדים זה אותו התדר. זקנים הופכים להיות ילדים.
חגית: אני בקטע של ללמוד משחק.
שלומית: את הולכת ללמוד משחק? מעולה.
חגית: אבל לא פסיכודרמה.
שלומית: חכי, את לא יודעת למה את הולכת ללמוד משחק. 
את צריכה לדעת שאת בסופו של דבר חלק לא הבנת כי זה מילים מאוד גבוהות. מי שלא עוסק בעבודה רוחנית קשה לו להבין, אבל אני אסכם לך בכמה משפטים בכדי שתביני. להרבה משפטים יש את אותו התדר. זקנים הם ילדים. לחלוטין. הם פשוט ילדים במידה רוחנית זקנים הם ילדים במספר גוף מתקדם יותר. הם פשוט הופכים לילדים.
את באת מהקיום שלך, מהגלגול הקודם שחקנית מאוד ידועה שאם תרצי איזה מידע אנחנו ניתן לך את זה. אמרו את זה. היא היתה בבמה, כל מרכז הבמה היתה בשבילה. היא לא יכלה לעמוד בזה בכלל והיא לקחה הרבה "רעלים", אם תרצי נשאל ואולי לא צריך לשאול. את לא השתמשת באנרגיה הזו נכון.
חגית: הידרדרתי?
שלומית: כן, ולכן אומרים לך כבר מעכשיו שתדעי להשתמש באנרגיה הזו. אני אקצר לך את התהליך, שתלכי ללמוד פסיכודרמה. כיוון שאת חזרת שוב לאותו המקום מכיוון שבגלגול הקודם טיפלו בך. בסוף את היית מטופלת, במצב מאוד קשה גם גופני משום שלא יכולת להכיל את התהילה, את הפרסום, את הרעש שנוצר סביבך כתוצאה מזה ואז את הפכת להיות מטופלת סיעודית קשה מאוד. ואת מתת בכאב.
בגלגול הזה רוצים שאת תטפלי ביכולת שלך ליצור תהילה, ליצור תהילה בריאותית ומבקשים ממך ללמוד פסיכודרמה. אם תעסקי במשחק זה לא יהיה להרבה זמן, זה מה שמבקשים ממני להגיד לך. את באת לעסוק בפסיכודרמה. את פשוט נמצאת בתהילה ובמחשבות של אותו גלגול.
אסיסטנט: מה הכוונה פסיכודרמה?
שלומית: טיפול בדרמה.
אפשר להבין למה את נמשכת לזקנים. את רוצה את המידע, מעניין אותך? 

המשך מסר: 
"בהיותך בת 65 באותו גלגול כמי שיודעת לפאר במות ואומר לך ידידתי כי עסקת גם במוזיקת כפר, (היום זה נקרא "קאנטרי מיוזיק"), ובאת מן הכפר. נהגת להיות מאושרת ליותר ונהגת להשמיע את קולך מן הכפר לכפר מן הזקנים לילדים ולאפשר להם הצחוק, האהבה ומן היום האחד אומר הגיע אדם שנראה זה אביך בגלגול זה שאפשר לך ללבוש תחפושות מפוארות ולהגיע אל עולם של תהילה, גשמיות, פאר ונוחות אליו לא היית רגילה כי באת מכפר רגיל, כי באת לשמח היית ילדה מאומצת שאמה מתה באותו גלגול מי שגידל אותך היה אביך שאיננו אביך בגלגול זה ואומר כי אביך בגלגול זה הוא מי שלקח אותך לחיי נוחות, פאר, העצים את התהילה שלך לבמות גדולות יותר אך לא הבין את הנשמה שלך, שאין היא יכולה להכיל את הפאר ואת הנוחות שחשב הוא שזו היא הנוחות בעבורך היה זה הרס הנשמה כי בעבור הפאר והנוחות הזו לא יכולת להכיל את אותם אנשים אחרים שבאו אל הבמות שלך, ראי כי מה שאהבת לעשות הוא להופיע במקומות פתוחים, עמוסי ירק, חיות, אנשים פשוטים, צוחקים בצחוק פשוט. זהו היה האוכל שלך, האהבה שלך היכולת שלך... ומן הרגע שקפצת אהבת את הפח, הפאר, הנוח, הבגדים התדרדרת ברמה הנשמתית ומרגע זה לא הכרת שום דבר מנשמתך רק את הגשמיות והנפש של מי שניהל אותך. לכן מרגיש אביך אחריות בגלגול זה וקשה לו לתת ולא לתת ומרגיש הוא שאין יודע מה לתת ומה לא לתת וקשה לו. האם הנוחות היא נכונה... לא נכונה ורוצה הוא לתקן!! ואין יודע הוא מה לעשות, מה לאפשר ומה לא לאפשר וחושב מה טעות ומה לא טעות. 
ולסוף של הדבר מכל הפאר נשמתך נדמה כי לא יכלת להכיל את אנרגיית האנשים, הגשמיות, העייפות של להיות לפה, להיות לשם... הרגליים כאבו, השלד כאב, המיתרים התקלקלו היום הפך ללילה, הלילה ליום. החושך לאור והאור לחושך כמה סבלת...
ולסוף לגיל צעיר, מתבלבל אני אם לגיל ה-40, 45... נראית כמו בת 65 תמיד איפרו אותך שתוכלי לעמוד ולהראות אך אנשים שראו אותך לא האמינו שזו את הכיצד?? כמה פעמים אפשר לחזור שוב על אותם המילים? כמה פעמים ביום עסקת במחזות תאטרון? אך זו לא מוזיקת הכפר אותה אהבת לשיר ולהיות חלק מן האנשים. סעדו אותך, טיפלו בך באהבה. מתת בגיל צעיר ללא היכולת ללדת. כי במקום לשמוח ולהיות חלק מן הכפר יצרת מן הגשמיות ומן הפאר לאחרים ונדמה לך היה שזה היה הפאר שלך, אך לא היה מן זה העניין ידידתי. ובגלגול זה, דלגי על התהילה יהיה לך רצון לטפל בילדים וזקנים אלה אותם האנשים אשר באו לשמוע את מוזיקת הכפר שלך, האוויר, הצמחייה, החופש...ראי כמה קשה לך גם להיום להיות בהתקשרויות גשמיות כי כל שרוצה את נשמה חופשיה."

 

חגית: יש לי שאלה, אפשר? 
שלומית: כן.
חגית: מה שאמרת על הגלגול הקודם נראה לי שזה יכול להיות הגיוני להיום, אבל היום אני ההיפך. לאו דווקא שתהילה לא מעניינת אותי אלא זה שנאמר לי שבעקבות החומריות איבדתי את עצמי, והתדרדרתי והיום אני ההיפך מזה.
שלומית: את למדת את השיעור, את לא רוצה להיות בזה. אבל עדיין... רוצים כאן במסר שתקחי אחריות לחיים. עוד יותר.
חגית: אני מרגישה שיש לי גבולות. אני מרגישה שיש לי צורך בבמות. אני רציתי ללמוד עבודה סוציאלית פעם. אבל אני כן רוצה במה.
שלומית: את צריכה פסיכודרמה. לא זה ולא זה. אמרו לי לשאול את אבא מה הוא חושב...?
אבא של חגית: תראי, אתמול היא אמרה לי משפט שזה קשור. זה קשור. היינו בת"א הלכנו לאכול, היא הרגישה לא בסדר ככה שאנחנו יושבים ואוכלים באמצע היום בזמן שכולם עובדים...
שלומית: עכשיו אנחנו מבינים את זה.
אבא: בוודאי.
שלומית: את צריכה ללמוד פסיכודרמה את מבזבזת זמן. מה את לומדת עכשיו?
חגית: אני רוצה ללמוד משחק. לא פסיכודרמה. 
שלומית: את תטפלי דרך משחק. רצית ללמוד עבודה סוציאלית, למה לא למדת עבודה סוציאלית? 
חגית: רציתי, אבל אז החלטתי שאני צריכה את כל הקטע של הבמה.
שלומית: נכון. את כנראה צריכה ללמוד תואר ראשון ותואר שני כנראה ב"לזלי קולג"  זה חלק מהייעוד שלך. המהות הפנימית שלך זה שחקנית גדולה את רק יודעת שאת לא רוצה את הבמות. זה במהות שלך. או.קי? את חוסמת את התהילה כי עשתה לך רע את לא מסוגלת כי היית בזה, עדיין צריכה את הבמה יש לך את הכשרון אבל משהו סותר מהגלגול הקודם. (פונה לאבא) זה נורא מעניין אתה יודע מה היית בתפקיד שלה בגלגול הקודם? 
אתמול אפשרת לה לקחת אותה להמבורגר באמצע היום. הזיכרון התאי שלנו זוכר הכל מגלגולים קודמים את בעצם אמרת לו אתה לא תצליח לסחוף אותי למה שסחפת אותי בגלגול קודם יש לה גבולות מאוד ברורים. מסכן הוא לא אשם. 
חגית: אני כאילו מרגישה שאני בתוך התמימות לצאת מהעולם של עצמי.
שלומית: כן, אבל בגלגול הקודם את בסוף מתת.
חגית: כן...זה הצחיק אותי גם שאמרת, "הצחיק"?!? שנראיתי בגיל 40 כמו בת 60. ובדיוק לפני כמה ימים אמרו לי אין סיכוי שתהיי זקנה ויראו עלייך שאת זקנה כי את כולך ילדה, לא בהתנהגות, במרץ.
שלומית: אם את תתחברי לתהילה, תהילה זה דבר טוב. לא להיות צהובה, זה יהיה לא טוב. את צריכה להבין שהתהילה הזו תזקין אותך. אם את תהיי שחקנית את תהיי שחקנית מאוד מאוד ייחודית, את צריכה לעבור את הבמה את צריכה ללמוד משחק אבל בסוף את תעסקי בפסיכודרמה.
חגית: את חושבת שאני לא אצליח במשחק? קשה בימנו להשיג עבודות...
אסיסטנט: למה את קוראת הצלחה? להשתתפות בסרטים?
שלומית: תשמעי, בואי נשאל סרטים... כמה אנרגיה זה ייקח ממך, כמה תתעייפי.
חגית: אני לא מתעייפת, אני אוהבת את זה.
שלומית: בינתיים... הופעת?
חגית: למדתי קצת, לא הופעתי.
שלומית: אז את לא יודעת.
חגית: ברור לי שזה קשה. זה ברור לי.
שלומית: את צריכה להתנסות ולהבין. עכשיו אומרים לי שזה זמן השאלות שלך על המסר. על הכל. רק שאנחנו מכוונים אותך זה בסדר. את יכולה ללמוד משחק.
רוצים שתביני את הגלגול כי זה מאוד חשוב, רוצים שתביני מה שאת אומרת, רוצים שתביני מה היא הנוחות הנכונה לנשמה שלך. את הבנת? אני חושבת שהבנת... את רשאית לשאול כל שאלה שאת רוצה ואת תקבלי תשובה.
חגית: יש לי קטע כזה שמוות מאוד מפחיד אותי, אני פוחדת שאבא שלי ימות אני פוחדת שכולם ימותו.
שלומית: דרך המסר הבא תביני.....

מסר נוסף:
 "ראי כי ברגע שהסכמת לחיי הנוחות שהרגו את נוחות הנשמה שלך, העולם שלך מת! כל היופי אין בו יופי. העולם מת. לא ראית אנשים יפים כל היופי היה חיצוני העולם מת ולמעשה מתת כבר בגיל ה-25 כשהתחלת את התהליך. מגיל ה-25 עזבת את נוחות הנשמה שלך מן השירה, המחזה באוויר מול האנשים הפשוטים, השמחים והצוחקים ועברת תהליך של ייפוי גופך לא לאכול, לא לישון, ללבוש הלא נוח הזה הכריחו אותך ללבוש מחוכים חונקים. היית מן המעט רחבת אגן, הכריחו אותך ללבוש מחוכים והתחלת לסבול מכאבי ראש הכריחו אותך לעצור נשימה, הכריחו אותך לאכול כך וכך. אהבת אוכל פשוט, לאכול בידיים, אכלת אוכל כפר והכריחו אותך לאכול במנהגים שלא היו מעניינך. עד ליום זה אוהבת את אוכל פשוט, לא מתובל יתר על המידי, לא מקושט יתר על המידי פשוט על הטבעי שבו. נאלצת לאכול מן השתייה ולשתות מהשתייה שלא היית רגילה, יותר מידי מקושקשת. ואל השתייה התמכרת. למעשה מתת כשהתחלת לעלות בסולם הנוחות שנראה היה כלפיי החוץ יפה למידי לא הצלחת לראות יותר את טעם החיים, רצית ללבוש פשוט שמלות ארוכות אפופות בגומי פשוט ולא שמלת מחוכים צרה בכדי להיות רזה שלא כפי המידות שלך. רצית לאכול אוכל פשוט ולא מגונדר ומעייף שעד שהוא מגיע לוקח זמן, הבטן כואבת ומקרקרת. לשתות מים ששאובים מן הטבע ולא מן משקאות מעורבלים ומעייפים. הביני שמתת בטרם עת כשויתרת על האמת של חייך. ומן העניין אספר לך מידע כי אמך באותו גלגול נפטרה בגיל צעיר בגלל עוני. הייתה היא זמרת כפר ידועה אך לא היה לה מן הלאכול היא מתה מצער ומה שגידל אותך היה האב. לא רוצים לתת מידע ממה היא מתה. תמיד ידעת לקבל את האוכל המגיע לך תמורת השירה, תמורת החיקוי, אכלת בהרבה בתים, לא היה חסר לך דבר מעולם לא היית צריכה ליותר". 

 


שלומית: את למעשה מתת הרבה לפני. הנשמה מתה.לכן את פוחדת ממוות. למה את פוחדת ממוות?? הסיבה האמתית בכדי לסלק את הפחד. את צריכה להגיד לעצמך כשאני באמת עם עצמי אני בחיים. כשאני באילוזיה, באשליה (אילוזיה- אילו זה היה) אני במוות. את מבינה את זה?
חגית: כשאת אומרת על אמא שלי, זה מצחיק אותי כי היא הדבר הכי זייפן בעולם. 
שלומית: דיברו על אמא אחרת. את רוצה לדעת מה הייתה הזאת בגלגול קודם? ומה היה התפקיד שלה? ... חברה שמאוד קינאה בתהילה שלך ולמעשה אמרת לה קחי את כל מה ששלי-שלך. הקשר עם אמך בגלגול זה איננו מדוייק, מבחינה נשמתית. היא היתה חברה שקינאה מאוד בתהילה שלך, עד היום אמך רודפת מן התהילה והכסף. אך אין היא הבינה עדיין. אין משמעות של הגשמיות. 
את הבנת את המסר הזה?
חגית: לא ממש, כאילו זה אומר שהיא נותנת לי כסף?
אסיסטנט: לא. זה אומר שלא למדה את השיעור. היא עדיין מסתכלת ומחשיבה גשמיות. 
שלומית: היא הייתה חברה, היא לא משמעותית בחיים שלך גם היום צר לי. מבחינת דמות לחיקוי, דמות של המון דברים. היתה חברה בת אותו הגיל. מבחינת התפתחות נשמתית (כיום בת 60) אז היא לא מפותחת רוחנית. צר לי. היא בגיל שלך מבחינת התפתחות רוחנית. בתובנות היא כמו ילדה בת 20. היא באותו גלגול כ"כ קינאה בתהילה שלך ועדיין לא למדה בגלגול הזה גם כן שאין חשיבות לגשמיות.
חגית: מה זה גשמיות?
שלומית: חומר.
חגית: זה נכון. 
שלומית: היא ראתה אותך כ"כ מצליחה וכ"כ גוססת והיא היתה החברה הכי טובה שלך והיא לא עזרה. בגלגול הזה היא באה להיות אמא שלך. באה לראות את הרצונות שיש לך את הרצונות שלך שמבחינתה הם נמוכים. מסוכסכת עם אבא?
חגית: לא יודעת.
שלומית: ייתכן שעל אותו נושא, על חומר.
חגית: הם כבר לא נשואים. גרושים. 
שלומית: יש לה תחזוקה של חומר, של גשמיות.
חגית: היא מאוד עוזרת לי. אם יקרה לי משהו היא מאוד תהיה איתי. בתור אמא היא מאוד דואגת. יש לי כולסטרול גבוה. בגלל האוכל הפשוט.
שלומית: אוכל של עם. אוכל מאוד פשוט.. הגלגול הזה צריך לעבוד עליו מאוד חזק. ויתרת על נוחות הנשמה ומתת בסוף חולה. והתגלגלת פה מאותו מקום בו מתת. את בעצם באה לעשות תיקון של גוף כאן. את בעצם צריכה מעכשיו להתחיל לטהר את הרעלים שהכנסת לגוף שלך אז באותו גלגול.
חגית: משהו מוזר לי. אני נורא מתחברת למה שאת אומרת. יש לי את היכולת להתחבר לאנשים ואז לנסות לעזור, בלי קשר אני חייבת את העניין של המשחק, בלי הדרמה.
שלומית: את תטפלי במשחק. את תטפלי בילדים בתאטרון בובות. את מאוד מאוד צעירה את רק בת 23. זה בסדר. אמא מפחדת לאבד אותך כיוון שאת חלק מאוד משמעותי בתחזוקה שלה בחיים. לאמא אין הרבה סיבות להיות ואת נותנת לה המון צבע, עניין...חייה הם שיממון. מה אמא עושה בחיים?
חגית : הנהלת חשבונות, מנסה להקים משהו...עסק. יש לה הרבה פעילות והרבה חברים. אני מרגישה שאני מביאה לה שמחה. אני מביאה את כל האקשן יותר משאר המשפחה.
שלומית: אקשן. מושגים של ילדה... זה צבע. 
חגית: רציתי גם לשאול על גלית, עומר, דניאל, אחים שלי
שלומית: ואת לפני דניאל בשנה. מה לשאול? 
חגית: מה הם בשבילי?

מסר :
"הקשר שלך הכי נחוץ הוא עם דניאל וכשתגדלי תביני מדוע נולד בדיוק שנה אחרייך לעיתים מרגישה את רחוקה ממנו אך יש לו חלקיקי זיכרון מאביך הביולוגי מאותו גלגול אותו דובר. ייתכן שיש בינכם דימיון. גלית באה לחלוטין מפלנטה אחרת, ואין שום קשר בינה לבינך למרות הנכונות אך השפה, המחשבה, הרצון הם שונים. עומר בא ללמוד ממך מה היא חמלה, מדוע ילד זה קשה לו עם עניין הכסף, הנוחות? הוא למעשה בא להראות לכולם מהי נוחות של נשמה. מהי נוחות של נפש. אומר לך כי באותו גלגול היית בנוחות הנפש ובגלגול זה הינך בנוחות הנשמה. אל תוותרי על נוחות"

הנשמה. הינך יישות שבאה להראות להם את גבולות האמת. 
חגית: מה זאת אומרת? 
אסיסטנט: יש הבדל בין הנפש, הנשמה והרוח.
חגית: מה באתי להראות להם?
שלומית: נפש זה תשוקות, אגו, פחד, כעס, רצון כל זה האגו. זה רמת הנפש. הנשמה זה הייעוד והאמת. נוחות הנפש זה תמיד להראות מה אני צריך, מה אני רוצה, מה אני שווה... נוחות הנשמה- מה האמת. זה מה שבאת להראות להם. הם עוסקים במיוחד עומר וגלית במיוחד גלית עוברת שינויים בזמן הזה. הם צריכים להסתכל מה האמת, מה אני רוצה, מה אני שווה. האמת שאני מאפשר לעצמי, זו הנשמה, זו המהות. באת להראות להם את זה. אם תרצי הסבר בין רוח, נשמה, נפש האסיסטנט יוכל להסביר לך.
חגית: מה יהיה עם חיי האהבה שלי? אני מרגישה שלא בא לי אף אחד.
שלומית: ניתן לך הסבר במסר הראשון: הייעוד והאמת -  כשאת תגיעי לייעוד והאמת אז יהיו לך חיי אהבה. לא עכשיו. לא בא לך על אף אחד כי באותו גלגול באו אלייך הרבה מאהבים מהנוחות, הרבה מתנות...אין לך עניין בזה כי זה מוביל אותך שוב לאבדון. את רוצה לחזור לכפר, לאוויר, לא להיות מחויבת לאף אחד בין הנפש לנשמה בין הפיתוי לייעוד. 
חגית: מוזר לי שאמרת... אני בדיוק לפני בחינות לבי"ס למשחק. כל הזמן אמרו לי שזה מתאים לי...ואני מאמינה בעצמי ועם כל זה אני יודעת שזה קשה ואת שולחת אותי לפסיכודרמה שזה בדיוק ההיפך מהמקצוע. 
שלומית: את תדעי בתוך 5 חודשים. לא אומרים אם תתקבלי או לא. את יכולה לבוא בעוד 5 חודשים.
חגית: אני אמות בגיל צעיר?
שלומית: זה לא חשוב. הגיל לא חשוב הנשמה היא נצחית. מה שחשוב זה שתאפשרי לעצמך את החופש. אם לא תאפשרי לעצמך את החופש את תהיי במצב של לפני.
חגית: אני כל הזמן חושבת על מוות.
שלומית: אם היית פוגשת מחר את אהבת חייך שייתן לך טבעת יהלום ותוכלי לקנות אפילו תאטרון? 
חגית: לא עושה לי את זה.
שלומית: אוקי כי זה להיות במוות. 
חגית: יהיה טוב? 
שלומית: זו שאלה כ"כ גשמית. הטוב בעיני מי? יש להיות במתבונן, בעושה וביודע. 
חגית: יש לך עוד משהו להגיד לי?
שלומית: יש לך המון עבודה. המון מידע. לא נותנים לי להגיד לך יותר.  את צריכה להקשיב לזה שוב. תקלידי את זה. אם את רוצה את יכולה לשבת עם האסיסטנט והוא יסביר לך. 
חגית: אמרת שלבשתי מחוכים...כיום אני מתלבשת בסגנון שנות ה-20. מוזר שאמרת את זה...כי ככה אני מתלבשת. בעצם את חושבת שיש לי את הסיכוי להצליח אבל את חושבת שאני צריכה ללמוד פסיכודרמה?
שלומית: כן. את תתעייפי מזה. הרבה מוזיקת קאנטרי לשמוע. יש לך קשר מאוד עתיק עם סקוטלנד ואנגליה אבל לא נכנס לזה.