מסר:
"ראי כי הזמן מזמן שבו הינך רוצה לעת הזו להתנסות בנסיונות הטבע לגבי נושא הפריון, אין את מוותרת על הכך ומתאמצת לעשות לכן. שנתיים אלו הן גורליות לכך ואומר כי אל נא וותרי עשי זאת בעבורך. אומר יקרה, כי יש לך לעיתים פקפוקים או הרהורים שאינם נכונים בעבור הקשר של העמית. המון מן המורדות והעליות ואין את עדיין נמצאת בנוכחות המלאה בקשר זה. קשה לך עוד למעוד ומשום מה למרות שחשבת שתראי במלא קשר זה מדוע מרגישה את לריק... מדוע אין רואה אני אותך כשמחה ושלמה... כי תראי כי העמית רוצה לתת לך את מלוא שיכול, אך כל העת הינך שופטת מה לו יש, בעבור ההוא... מה לך אין, מה אינך מקבלת למספיקה. אינך מרוצה כלל, האושר הפנימי, השלמות הפנימית חסרה לך למאוד.
כל מקום שהנך נמצאת מרגישה את בזמן האחרון לא שייכת, כואבת, עייפה, חסרה, לא נמצאת, כבייכול פוקחת את עינייך בבוקר וסופרת את הדקותך עד סוף היום. הינך צריכה להיות בחיים ולא בהישרדות הינך צריכה להיות למחייכת ולא בנפול. יש לראות מדוע הינך גם לעת חושדת בזה העמית ואין את רואה את השלמות המלאה וההשתדלות שלו בעבורך.
כביכול אין את בטוחה על מאום מה ומה באמת ברצונך יקירה? ומה באמת תכליתך יקירה? ולמען מה והמי? מה עם הדרך? את לא רואה את ההארה מדוע אין את מתבוננת לשאלות המדוייקות שצריכה את יקרה לשאול? רוצה את לראות בחומר במראה עינייך את סוג היחסים כשאת נראית הנעלה ביותר עם הזה. רוצה את לראות ליותר שיתוף בממון רוצה את לראות ליותר חומר אך אין את מתבוננת לפנים להבין את העיכובים שהיו לך בחייך עד לפה. מה נפתח בפניך מדוע דווקא בעמית בחרת להיות מן הזמן הזה ולהפרות ממנו? מה ילדיו מייצגים עבורך? מה הינך צריכה ללמוד מקשרים אלו? מדוע עיכוביך היו רבים עד לעת הזו? מדוע קיבלת את העמית אחרי ימים על הקשר הקשה ביותר שחשבת שתוותרי? מה זה בא לעשות לחייך? לעיתים צריך להיות במן היודע בשביל להבין יותר לעומק את התכלית האמיתית שלשמה הינך כאן. לעצם אומר שהתשובות שתקבלי הן אינן במן הזמן מתי, הן אינם במן, מה, האם יהיה, ואיך יהיה, אלא כדרך הידע וההבנה בבחירות שלך בעת הזו.
עמית הוא בעבורך מדריך שבא להראות לך ראייה שונה, להבהיר לך מה שאין את רוצה לראות. הוא עדיין בסבלני עבורך. הנך את רואה רק רואה חושך, הינך מוותרת על השליטה על ההרפיה על לדעת את הלא נודע. רוצה מהדברים כאן ועכשיו. אין אני לשפוט אותך אך אין את נהנית מהמאומה.
ראי כי במקום עבודתך הרבה מהתחלופה אך תישארי באותו מקום. חובה עליך לעשות את קורס הכתבים (במקום קורס הניסים- אישור( בשביל לעשות מסע סליחה עם האימך. מהו הכואב בעבורה? מהו המצפון בעבורה? מהי האחריות שלקחת על עצמך בעבורה? ועל אילו מילקחתייך בשיבטך? תפקיד הבוגר והדאגה לקחת מהמזמן מגיל ה- 10 במספר ולכן מן האחריות דחית כל העת.
ברצוני לבקשך ידידתי, בכדי לפתוח את הערוצים, להיקשר ולארח בביתך מן הזה שאין לו מן הבית בגיל ה-4 עד ה-6. משום מה יש איזשהי פקודה בעבורך לאמץ מגיל זה. רק דעי לך שהינך ביעוד שלך. יכולה להיות ולעסוק בליקויי למידה, מורה או מדריכה לגיל הרך למרות שנדמה לך שאין את בסבלנות.
הינך יכולה לשאול.
לאריכות ימים - בהצלחה.
שלומית: אז קודם כל נראה אם את התחברת למסר? תראי אם את מחוברת? אם את מבינה? תגידי מה את מרגישה? קשה לעכל?
מיכל: הבעיה היא של פוריות וזה נותן בעצם את כל ההשלכות להרגשה... טיפולי פוריות - וכל פעם שמתאכזבים זה מאוד קשה וזאת הסיבה שהכל רע כי אתה רוצה משהו ובעצם זה לא מגיע. כעיקרון היום החיים שלי סובבים סביב זה בעיקר... זאת אומרת עוד ניסיון ועוד ניסיון. בגלל הגיל זה קצת יותר בעייתי. נקלטתי פעם אחת בהריון לפני שנה ובשבוע 9 לא היה דופק... זהו אלה בעיקר הניסיונות שלי היום. כמובן שגם עבודה.. איכשהו זה משפיע...
שלומית: את בעצם באת לשאול אותי מתי זה יקרה? ואני אגיד לך שהמתי זה לא חשוב אלא מה לעשות בשביל שזה יקרה. מעבר למדע... למה הנשמה הזו, שצריכה להגיע אליך מתעכבת ואם היא מגיעה היא חסרת דופק – היא מתה. עולות פה המון שאלות שאת צריכה להתבונן ולהתעמק בהן, שהן בעקיפין קשורות לעניין הפוריות.
מיכל: אני מאוד לא רוצה לקבל תרומת ביצית ומאוד מתעקשת שזה יהיה שלי וזה רוב התסכול. כי יש הפרייה יש עובר שמתהווה אחד אמנם אבל זה לא שאין...
שלומית: תשאלי מה את רוצה לשאול.
מיכל: אני אלד ילד שלי ושל עמית? אני אכנס להריון?
שלומית: אם זה מה שאת רוצה... בואי נתבונן בדברים אחרים לגמרי ונענה על השאלות אחת אחת. אנחנו שואלים את השאלות כדי להבין למה יש עיכוב, למה ההשגחה לא מאפשרת לך. עמית רוצה לתת לך הכל...
מיכל: אני מטבעי נורא חשדנית... זה משהו שכנראה לקחתי מהבית אבל אני רואה שהוא לא מוביל אותי רחוק וזה לא מסתדר.
שלומית: הנשמה הזאת שרוצה להגיע לעולם ואת רוצה שהיא תגיע ממך, לא רוצה חלק מהטבעים שלך. הטבעים של הביצית האחרת יותר נאורים מהטבעים שלך.
אל תנסי לשפוט מהדברים שאני אומרת למה לנשים אחרות זה כן הן הרבה יותר גרועות ממני... ההשגחה מעבירה אותנו חניכה והיא עושה לנו עיכובים בכדי שנישאל שאלות, בכדי שנוכל לראות יותר, בכדי שנשתנה, כי איך שאנחנו עכשיו זה לא עובד. את מאוד רוצה ילד ממך. ההשגחה רוצה להביא לך את הטוב ביותר היא רוצה להביא לך מן המשובח וכבר הצלחת פעם אחת.
אנחנו כמעט בסוף האנושות, משנת 2008 הקשיים הם יותר, יותר ויותר. כיוון שאנחנו מתעסקים עם הטבע של המידות, אנחנו מתעסקים יותר מידי עם הטבע והורסים אותו בכלל. ישנן מידות שאת חייבת לשנות בשביל לקבל את העובר שיהיה ממך.
מיכל: כמו מה?
שלומית: כמו- פסימיות, כמו- אני לא מאמינה, כמו- אני חושדת, זה לא יכול להיות שלי, כולם עובדים עלי, אף אחד לא אוהב אותי. אלו כל הזמן משפטים שהם סובבים אותך וההשגחה לא רוצה להוריד נשמה כזאת להיות בעולם יש מספיק כאלה. סוף האנושות כבר. (יש לך) עקשנות על מה שלא צריך.
מה קשה לך עם עומר?
מיכל: הילדים שלו (של עמית) בקשר איתו יותר כי האמא שלהם קצת חוסמת. אני מאוד תומכת בעמית להיות יותר בקשר עם הילדים.
שלומית: מה את חושבת על הילד הזה, על עומר?
מיכל: ילד. שהוא ילד שמאוד רוצה להצליח וצריך את אבא שלו. שהוא פגוע. ילד צריך להיות עם אבא שלו ולהיות בקשר עם אבא שלו.
שלומית: ממה את חושבת שהוא פגוע?
מיכל: מזה שהוא לא היה איתו בקשר הרבה זמן... אני לא כל כך בקשר איתם (עם הילדים) הם גרים בצפון...
שלומית: כן, אני מבינה את זה אבל מה את חושבת על עומר כילד?
מיכל: אני לא כל כך מכירה אותו.
שלומית: אנחנו תכף נחזור לזה זה חשוב בשבילך.
אסיסטנט: מצטט את המשך המסר: "כל מקום שהינך נמצאת מרגישה את בזמן האחרון לא שייכת, כואבת, עייפה, חסרה, לא נמצאת, כבייכול פוקחת את עינייך בבוקר וסופרת את הדקותך עד סוף היום".
שלומית: איפה הכי קשה לך להיות?
מיכל: תלוי בזמן מסויים ובמקום מסויים היום ההחזרה ומיום הבדיקה אז קשה לי להיות בכל מקום, לפעמים בעבודה... זה תלוי...
שלומית: איפה כן היית רוצה להיות?
מיכל: מאוד קשה לי להגיד, כי מאוד קשה לי לשים את עצמי במצב של לפני הטיפולים כי הכל היה נראה אחרת, זו משקולת שקשה להוריד אותה ממני.
שלומית: אז גם לזה אומרים שאת לא יכולה לשים את כל משקל החיים שלך על זה. את לא חיה את החיים ואת נמצאת במצב של עצבות עצומה ושל חוסר רצון לחיים. איך את יכולה ליצור חיים בעצמך בתוך תוכך? כשאת בזמן של מוות בכל התהליך?
מיכל: אני מאוד משתדלת לא להראות אז אני מאוד קשוחה בעבודה והם לא יודעים מתי אני עוברת, איך אני עוברת.
שלומית: אבל הנשמה שמגיעה אליך..... למה אני מדברת על עומר? כי עומר משקף את כל ההתנהגויות שאת עושה עכשיו, באופי שלו. אם את תמשיכי ככה ולא תשתחררי מהדברים האלה אז את תקבלי נשמה כמו עומר רק במצב יותר קיצוני מעומר, כי ככה את מתנהלת. עומר הוא ילד חשדן שסובל מחרדות ומצבי רוח מאוד קשים. אי אפשר לדעת יום הוא ככה יום הוא ככה. הוא ילד מורעל במחשבות את עדין לא יצרת את הנשמה הזו את רק בתהליך הטיפול ליצירת הנשמה והאדמה, הבסיס של הפיריון הוא במחשבות שליליות. הוא בחוסר שמחה, חוסר אושר. האם את היית רוצה להביא לעולם נשמה שהיא בגוף הפיזי והיא חסרה מבפנים בעצם העובדה שאת יוצרת לה הילה כזאת?
מיכל: לא ממש לא.
שלומית: זה מה שאת עושה. זה מה שמראים לך וזה עומר. הבן זוג שלך מנסה להיות בקשר אבל האמת, שהוא לא רוצה להיות בקשר בכלל! בגלל שהילדים שלו הם מורעלי מחשבות. במיוחד העומר. מרחמים על הבן זוג שלך כי הוא בחור טוב וחסר מזל לא להביא עוד נשמה כזו לעולם כי באמת, בשביל מה?
מה שאנחנו חושבים בשלבים העובריים, מה שאנחנו אוכלים בשלבים העובריים כל הדברים האלה עושים הרבה מאוד השלכה ל- DNA של הנשמה של הנולד. וכבר הבן זוג הזה, העמית המסכן הזה, יש לו כבר את העומר הזה והוא לא רוצה להיות בקשר איתו כל כך. כי הוא ילד חשדן, כי הוא ילד עם חרדות, עם מצבי רוח, מורעל במחשבות ואת עומדת ליצור את אותו דבר ולכן ההשגחה רוצה לחסוך לעמית את השיעורים האלה עוד פעם. ויש עיכובים. יש עיכובים כיוון שהמטרה שלך היא ליצור גוף פיזי ולא ליצור משהו שנדמה לך שאם את תתעסקי בו ישתנה אורח החיים שלך.... אבל אנחנו רוצים ליצור.... כדור הארץ מלא כבר בגופות פיזיים. יש יותר ויותר קשיים כי ההשגחה רוצה לייצר נשמות נעלות יותר, עם מידות אחרות ובשביל זה מי שמייצר את אלה צריך לעשות שינוי. ואלו שיש להם ילדים יש הרבה חוזרים בתשובה בכל מיני דרכים. יש חוזרים בתשובה במיניות, יש חוזרים בתשובה בדת, יש חוזרים בתשובה ברוחניות, יש חוזרים בתשובה בצורות שונות. זה הכל חוזרים הביתה. מה שאת מתבקשת זה לחזור הביתה בשמחת חיים שלך. ליצור הילה אחרת לגמרי סביב היצירה של העובריות הזאת, אחרת- עדיף לקבל DNA של מישהי אחרת ולא את שלך. את רוצה את הביצית שלך נכון?
מיכל: כן.
שלומית: זה לחלוטין מתוך אגו. מה כל-כך טוב בביצית שלך? מי אמר שממישהי אחרת לא יצא משהו יותר טוב? את סגורה, חשדנית, לא שמחה, עם קשרים ויחסים לא טובים עם הסביבה. אוהבים אותך מאוד ומנסים להראות לך את זה. המטרה היא קדושה. זה יקרה אם תעשי את השיעורים שתתבקשי. את צריכה לדבר עם משה.
(האסיסטנט מספר על משה ובת זוגו שחוו קשיים בזוגיות ובפוריות במשך שנים. הם שעשו תהליך רוחני והתבקשו לפתוח את הבית לילד זר). אנחנו מסתכלים על הדברים מעבר לחומר כי הכל תלוי בהשגחה ואנחנו מנסים לראות למה יש עיכוב.
אסיסטנט: מצטט את המשך המסר: "מה באמת תכליתך יקירה? ולמען מה והמי? מה עם הדרך? את לא רואה את ההארה מדוע אין את מתבוננת לשאלות המדוייקות שצריכה את יקרה לשאול?"
שלומית: יש המון תהליכים שצריכה לעבור... ההארה זה לראות שאם את רוצה להביא ישות אור את צריכה ליצור הילה סביבך של אופטימיות ולעבוד על המידות שלך, של חשדנות. לחשוב לגמרי אופטימי ואחרת. לראות שאת לא כמו עומר, לראות שלבן זוגך, עמית, מגיע לו ילד אחר. עמית עבר משברים מאוד קשים בחיים. להבין שבאמת רוצה זוגיות אחרת וחיים אחרים. מה התכלית? התכלית זה לשנות את המידות שלך ואת האופטימיות כדי ליצור ישות אור אחרת תוכלי לקחת ביצית של מישהי אחרת. את צריכה לעבור התמרה ושינוי בשביל ליצור את היישות/עובר גבוה יותר כי עד עכשיו ההשגחה לא אפשרה. משהו צריך לתקן. את חייבת כחלק מהעבודה הרוחנית שתקבלי להבין את המושגים: מיוחדות/פירוד. למה את חושבת שהמיוחד שלך הוא הטוב ביותר? שה-שלך הוא הטוב ביותר? כולנו בני האלוהים. זה בא מאמא מתוך המקום ש"אין", "תשמרו על מה שיש", "אין מספיק לכולם". מבלי הכוונה, מבלי לראות היא לימדה אותכם להיות קמצנים במידות. עליה השלום ומבורכת היא. באה ממקום של השרדות וקושי. בכדי לקבל ידידתי, את מה שהינך רוצה ל-שלך היי רחבת יד וקבלי גם את האחר לביתך בן הגיל 4-6. אימצי ופתחי את ביתך. אנא ממך להבין שהאחר הוא שווה לך. כולנו אוכלים מצלחות ההשגחה. כולנו מתרפאים מאנרגיה אחת מבלי שנבין. הינך רחוקה מידי מן ההשגחה, יקרה. הינך מכווצת ואינך רחבה מספיק לנתינת האחר. חובה עליך אחרי בין המייצרים בסביבות ה- 20 לאוגוסט להתחיל בתהליכים בהם ביתך נפתח לפחות לסופי שבוע לאימוץ ילדים שאין להם בית. ארחי אותם אחד או אחת.
מיכל: מה שאמרת על אמא שלי מאוד לא נכון. אמא שלי היא אחד האנשים הכי נדיבים ורחבי לב שיש. זה ממש תופעה מאוד נדירה.
שלומית: אנחנו נסתכל בזה. לפעמים דברים שאנחנו רואים זה אחרת. צריך לראות גם מה זה נדיבות? במושגים שלך בנדיבות ייתכן שבעולם הרוחני זה הפוך. למי היא היתה נדיבה? בעבור מי? מיכל: בשביל להסביר לך אני אתן לך דוגמא. אם היינו הולכים לגלידה והיא היתה רואה קבצן שיושב היא היתה אומרת לי תקני לו.
שלומית: מיד נסתכל בזה. מה קרה בגיל 10?
מיכל: מגיל 10 לקחתי את עול המשפחה עלי.
שלומית: כמה אחים ואחיות אתם?
מיכל: 5 ואני בת הזקונים.
שלומית: מה השמות שלהם?
מיכל: דינה, מזל, עמרם, מיכאל ואני- מיכל.
שלומית: מה קרה אז בגיל 10?
מיכל: בערך בגיל 10 היה לי ניתוח. עד אז רקדתי אבל היתה לי מגבלה בברך אז הפסקתי לרקוד.
שלומית: ומה ביקשו ממך במשפחה?
מיכל: לא ביקשו שום דבר. הייתי בת זקונים די מפונקת ועד גיל 18 אפילו לא ידעתי לשטוף כלים.
שלומית: תראי, אין לי מה להגיד... אם את אומרת שזה לא נכון בנוגע לאמא שלך אז זה לא נכון. אבל מה שאני מקבלת, מתעקשים איתי, ונאמר זה כך:
מסר:
"לומר בעבור האימך כי ייתכן ונדיבות זו שהיתה לה, שהינך זוכרת היא בעקבות תיקון שחוותה ובעקבות הארה. אך לקודם לכן, ובמיוחד עם 3 ילדיה הגדולים, צר לי לומר, שלא היתה הנדיבות כלל. אימך קיבלה כביכול הארה בעקבות קושי מסויים שהיה לה."
מיכל: היה עברה אירוע מוחי.
שלומית: כביכול קיבלה מן החזרה בחייה ומן האז נדרה לחלוק כל אשר יש לה לכלל. הנדיבות שלה לא היתה קיימת כל העת. רצתה היא כל העת לשמר ולשמור את היש לה, כי היה לה גם היא פחדי הישרדות. האחריות שמדובר עליך היא אחריות שנפלה עליך מגיל 25 במספר. ראי כיצד, מנסים להסביר לך ולראות כי כפי שאימך קיבלה את ההארה לנדיבות ולחלוקה ולא עניין אותה כבר השלי והשלה כיוון שקודם לכן היתה לחלוטין להפוך, וזה היה עד לילד השלישי שילדה או הרביעי. אומר, כי גם עליך להבין שקיבלת לפעם האחרת את ההאפשרות להבין שהינך יכולה להיות בפוריות גם אם עובר זה לא היה בדופק החיים. לכן צריכה את להבין שאם את רוצה עוד חיים חייבת את להיות בנדיבות ולחלוק בדיוק עם האחר את כל אשר יש לך, גם אם הוא לא שלך.
עכשיו אני רוצה להבין מה היה לאמא שאת זוכרת שהיא השתנתה?
מיכל: יכול להיות שהייתי מאוד קטנה אבל אני לא זוכרת. אני זוכרת שהיא עברה אירוע מוחי.
שלומית: באיזה גיל?
מיכל: בערך בגיל הזה... אני הייתי בת 17.
שלומית: היא קיבלה פעמיים את החיים במתנה. לא פעם אחת – פעמיים. ואז היא קיבלה הארה והשתנתה.
מיכל: היא די התקרבה לדת.
שלומית: היא עשתה תהליך ובשביל זה צריך לדבר עליה כדי להבין. היא קיבלה חיים בחזרה לעצמה. ובשביל זה היא שינתה המון מידות בהמון דברים. את עוברת את אותם תהליכים בצורה אחרת ואם את תעברי את התהליכים האלה את תקבלי את החיים העובריים בדיוק כמו שהיא קיבלה את החיים שלה בחזרה. מה הישתנה אצלה אחרי שהיא עברה את האירוע המוחי?
מיכל: זה לא השתנה, זה הקצין היא הפכה להיות OVER נדיבה.
שלומית: היא הפכה לעוד יותר נדיבה וזה התחיל מהרבה חוסר נדיבות. את עוברת תהליכים שמאוד דומים לאמא שלך בגלל סיבה אחרת. את צריכה להיות יותר נדיבה. מה היה לך בגיל 25 שגרם לך לקחת יותר אחריות?
מיכל: הלכתי לאיבוד בבאר-שבע ואחר כך חזרתי הביתה. המצב של ההורים שלי היה לא טוב ונשארתי בבית לתמוך בהם.
שלומית: אז זה העול שלקחת שם.
מיכל: אני לא בן אדם רע דווקא.
שלומית: את בכלל לא בן אדם רע, את בן אדם מדהים. אבל יש כמה דברים שאנחנו צריכים לפתח אותך יותר. את לא הבנת נכון. האסיסטנט יסביר.
אסיסטנט: זה לא קשור לרע או לא רע זה פשוט המחשבות שלך כלפי עצמך. החשדנות שלך רק פוגעת בך. זה לא קשור לטוב או רע.
שלומית: באופן אוטומטי איך אנחנו מתנהלים עם עצמנו זה מה שאנחנו מושכים מהסביבה. הסשן הזה מאוד חשוב. אנחנו תמיד מסתכלים מאיפה אנחנו באנו, מה העיכוב שלנו, מה היה בעבר שאנחנו צריכים לתקן. ההשגחה רוצה לעשות אותנו עוד יותר טובים. אין סוף בלהיות יותר טובים. ההשגחה רוצה לעשות אותה עוד יותר ועוד יותר טובה. למה? כי כנראה שההשגחה רצתה שהיא תמות מוארת ולא רצתה להעביר אותה עוד גלגולים. זאת העבודה הרוחנית. לעשות אותנו הטובים ביותר בגלגול הזה. וכמה שאת נדיבה תהייה עוד יותר. היתה לך הזדמנות להיות בהריון פעם אחת, לא לכעוס על זה שהעובר היה מת, להיות עוד יותר נדיבה. למה? כי את צריכה ליצור הילה סביבך כי לנשמה שצריכה להגיע צריכה להיות עם אינטימיות.
מיכל: שאלת אותי איפה הכי קשה לי להיות. זה בעבודה. כי יש שם הרבה בחורות בהריון וזה מאוד קשה לי להתמודד עם זה.
שלומית: זה מתחיל מזה שאת אומרת, אני רוצה דברים שהם שלי. שלי. קשה לך מאוד להיות באחדות הרבה פעמים. לא שופטים אותך, אבל את צריכה לדעת שמישהי בהריון את תהייה שמחה בשבילה, את שמחה בתוך תוכך, אבל את מצטערת בשביל עצמך. מאוד מצטערת בשביל עצמך. את צריכה להתעלות על עצמך ואת צריכה להציע לה, לדבר איתה לשמוע יותר את צריכה כביכול להדבק לזה/בזה. וזה אומר שאם יש הרבה נשים בהריון בסביבה שלך, הרי יש תקופה של קינון ומי שלא רוצה להיות בתקופה הזו פשוט בורח. את צריכה להיות בזה, את צריכה להתנהג כמוהן, את צריכה לפרגן. לא ליצור פירוד, להגיד בקרוב אצלי ואני איתכן. כשאנחנו רוצים הצלחה אנחנו או שמצליחים ואנחנו יוצרים הצלחה סביבנו וסוחפים את כל החברים שלנו בהצלחה. אנחנו לא בורחים מאנשים מצלחים ולא מורידים את האנשים שסביבנו אם את רוצה להיות בהריון את צריכה להיות בתוך זה. את צריכה להרגיש את האחדות. ככה את מונעת מעצמך להיות בנדיבות. את מפזרת עליהן קשיים.
בואי נדבר על הקשר שהיה לך לפני עמית? משום מה אומרים שיש לך עוד נקודות חושך מאותו קשר שעוד לא סיימת. זה היה עד 5 שנים לפני שהכרת את עמית.
מיכל: היה אהוד והיה גל.
מסר:
לא האמנת בגל. חשדת וידעת שזה לא יהיה קשר עמוק. עם אהוד נושא ההבטחה... הוא הלך בעבור מישהי אחרת לאחר זמן קצר. מדוע הנך משליכה כל העת את חוסר האמונה שלך שהיה לך בשני אלו על עמית? מערכות יחסים אלו היו קשורות לקשרים קרמאטיים מגלגולים קודמים. לשניהם היתה בעיית אמון. גל היה פשוט עובר אורח בחייך. האהוד היה משמעותי. היתה אפשרות להביא ממנו ילד לעולם אך היה פחד עצום כיוון שבתוכך היתה לך בעבורו קנאה עצומה. לא באתם מאותו מקום נקי כביכול, היה הוא מידי שונה בעבורך, עמית הוא השלם בשבילך. מן האהוד היתה אפשרות לייצר את פרי בטנך בקלות. אך מדוע היתה קנאה עצומה לזה האיש? מדוע הינך מקנאה לעיתים בעמית וחושדת מאותה השלכה של האהוד? ראי נשמה זו איננה רוצה להיווצר מתוך קנאה אלא רוצה להווצר מתוך אמונה שלמה... אמונה.
מיכל: לא זכורה לי קנאה אבל היתה מערכת יחסים שאולי בסופה לקראת הפרידה לא היינו יציבים היה הרבה ON ו- OFF. אם היתה קנאה זו היתה קנאה טבעית ורגילה לא משהו מיוחד.
שלומית: במה קינאת באהוד? במה את מקנאה בעמית?
מיכל: לא יודעת אם קנאה זה המילה הנכונה.
שלומית: את מאוד סוגדת באיזשהו מקום לגוף שלך, וזה מאוד טבעי. לעיתים קשה לך עם זה ויש משהו שקשור גם לאהוד ויש קשר לזה שאת עוברת את הכאב, את האכזבה ואת הטיפול. יש קושי גם בעניין הטיפול עצמו והנך שואלת הרבה פעמים מדוע זו אני שצריכה לקבל את הכל? המושג הקנאה הוא איננו לפי מה שהינך חושבת. המושג קנאה מדבר על מדוע אני סובלת יותר? מדוע הוא חופשי מן הסבל ואני הסובלת יותר? הקנאה היא בזה שהוא משוחרר מן הסבל ואת בסבל. וזה אותו דבר כפי שהיה עם האהוד. מדוע אני סבלתי מן הפירוד יותר? מדוע הוא הלך לדרכו יותר מהר ממני? מה את מרגישה?
מיכל: זה נכון. אבל זה מה שקורה בהרבה מערכות יחסים.
שלומית: לא. מה שאת צריכה לעשות זה לברך את בגוף שלך כל פעם. לא לראות בגוף שלך מעבדה, ניסיון ולכעוס. לברך על התהליך. לומר למשל, הנני נבחרתי לתהליך זה, מבורך זה בכדי לייצר את המשך התכלית שלי. הנני מקודשת בתהליך זה. כל מי שמטפל בי מבורך ועושה את הטוב ביותר. מה את עושה במקום זה?
מיכל: כועסת.
שלומית: וזה גורם לך להיות מכווצת. חובה לקחת תמציות באך בזמן התהליך יותר.
נעשה סדר - עובדים על מידות של חשדנות, להיות נדיבה יותר, התעלות והשתדלות. התעלות למען השתדלות. להתקרב לנשים בהריון ולחבק אותן ולברך את הגוף, את המטרה והקדושה של התהליך. חשוב שתעברי את קורס הכתבים על יחס וסליחה בהתנדבות. שלומי ואישתו פתחו את הבית שלהם אז תדברי איתם.
לקביעת פגישה ולפרטים נוספים צרו קשר
