פרק 16
במשך שלושה ימים ושלושה לילות התבודדתי בביתי, האזנתי שוב ושוב להקלטה של פגישתי האחרונה עם שלומית והרהרתי בדבריה. ללא ספק ניצבתי אז על צומת פרשת דרכים ולא רציתי לקבל החלטה כה גורלית, קודם שבחנתי אותה לעומק. במשך שנים נמנעתי מלהתמסר באופן טוטלי ליצירה והשילוב המאזן בין יצירה והוראה הגן עלי מפני החיים על הקצה. הוא תרם להערכתי העצמית והעניק לי יציבות ובטחון כלכלי. אולם, בשנים האחרונות עייפתי מהנסיעות המרובות ברחבי הארץ, גופי כאב והתקשיתי להדגים שוב ושוב לתלמידיי הרבים את התרגילים השונים. אחרי שנים רבות של עיסוק בתחום המחול, ההתמקצעות בתחומים חדשים ללא ספק קסמה לי, אולם הוויתור על שאיפותיי האמנותיות הבלתי ממומשות ועל ההכרה הראויה בכישרונותיי, הקשו עלי לאמץ את המלצותיה של שלומית בלב שלם. בנוסף חששתי שלא אעמוד בנטל התחייבויותיי הכספיות, שרמת החיים שלי תרד, שאאבד את זהותי האישית ושאמצא את עצמי מחוץ למעגל החברתי אליו השתייכתי.
למרות כל זאת התחלתי בהמלצתה של שלומית לחקור שיטות חינוך שונות. מבין כל שיטות החינוך שאליהן נחשפתי, מצאתי עניין מיוחד בחינוך ולדורף. חינוך ולדורף נוסד בתחילת המאה העשרים והוא מושתת על הפסיכולוגיה ההתפתחותית של ד"ר רודולף שטיינר. גישת חינוך זו מתייחסת אל הילד לא כאל מבוגר קטן אלא כאל ישות המתהווה בהדרגה אל הבגרות. היא רואה את הילדות כפרק זמן משמעותי של הבשלה, צמיחה והתפתחות שבאמצעותם מתעצבת תשתיתו כאדם. חינוך ולדורף מתאים את תכנית הלימודים, הגישה, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים החינוכיים לשלב ההתפתחותי של הילד. בשלב ההתפתחותי הראשון, הנמשך עד לגיל שבע, נבנה הבסיס הגופני והנפשי של הילד. בשנים אלו לומד הילד ללכת, לדבר ולחשוב באופן בסיסי. הוא עושה זאת בעיקר על ידי חיקוי סביבתו הקרובה. לכן רואה חינוך ולדורף חשיבות רבה ביצירת סביבה פעילה, הרמונית ותומכת, בהקניית הרגלים קבועים המשרים בטחון ובשימוש בחומרים טבעיים המעוררים את כוחות החיים ומפתחים את הדמיון.
כדי לדעת כיצד מתנהל גן ולדורף, ביקרתי בוקר אחד בגן בהדר יוסף. למרות שלא נהוג לארח בגן זה אורחים, קיבלו אותי אנשי הצוות בזרועות פתוחות. מאוחר יותר עבדתי יום בשבוע כסייע ברשת של גני ולדורף. בתחילה חשתי אי נוחות, עצבות, בדידות, תלישות ודכדוך עם הגיעי לגן, אך עם הזמן עידנה האינטראקציה שלי עם הילדים את רגשותיי. הילדים הרעיפו עלי אהבה ללא תנאי. הם טיפסו עלי, חיבקו אותי והמציאו עלי שירים. כמו ילד קטן הלומד ללכת את צעדיו הראשוניים, התוודעתי אט אט אל עולמם הפנימי ולמדתי לתקשר עמם בשפתם. ילדותי ניעורה מחדש לחיים בזכות המפגש עמם. במיוחד נקשרה נפשי בנפשו של אחד הילדים, אשר הצליח יותר מכל אחד אחר לחדור אל עמקי לבי. מדי מספר חודשים העבירו אותי בין הגנים השונים וכך שאבתי השראה מאנשי מקצוע רבים בזמן יחסית קצר. במקביל התחלתי ללמוד בסמינר ולדורף לגננים ולמורים. הייתה זו שנה מאוד עשירה בחוויות עבורי. שרתי, שיחקתי, הצגתי, ציירתי, ניגנתי, עבדתי בחמר, תפרתי, בניתי צעצועים והעמקתי בהבנת ישות האדם. במשך הזמן קיבלתי תפקידים חדשים בתחום המחול אשר אפשרו לי להתפרנס, ללמוד ולהתפתח בתחום הייעוד החדש. בין השאר התמניתי למנהלו האמנותי של פסטיבל חשוב ליוצרים בראשית דרכם והוזמנתי על ידי להקה מדנמרק ליצור יצירה מקורית. סמוך למועד הבכורה של יצירתי חלמתי חלום שאת פשרו לא פענחתי עד עצם היום הזה אולם די ברושם העז שהוא הותיר בי, כדי שארצה לשתף אותו עמכם. בחלום נכחתי בכיתת לימוד. המדריך חילק לי דפים כדי שאצייר עליהם. על אחד הדפים ציירתי עם גיר בצבע טורקיז את הפירמידה הגדולה של גיזה. אחר כך ציירתי ציורים נוספים שאת כולם קיפלתי . המדריך קרב אלי וביקש לראות את הציורים. הראיתי לו את ציור הפירמידה הגדולה של גיזה. הגיר מעט נמחק היכן שהנייר היה מקופל. הפירמידה הגדולה שינתה לפתע את צורתה ודמתה יותר לטירה עם מגדל. הפניתי את תשומת ליבו של המדריך לגן רוחש החיים שהקיף את הטירה. ציפורים, סנאים ובעלי חיים נוספים שלא זכרתי כלל כי ציירתי אותם, התעופפו בחינניות, נעלמו כלא היו, שבו והופיעו. לפתע ריחף לעברי אפרוח קטן אשר נחת בכפות ידיי. טרם הספקתי לחוש בחום גופו וליהנות ממגע פלומתו הרכה וכבר החל הגוזל לגדול במהירות בתוך ידיי. אמו של הגוזל, עוף דורס ממשפחת הבזים חגה בדאגה מעל ראשי. חששתי שהגוזל ייפול וימות אם אעזוב אותו, אך לשמחתי הוא עף והצטרף לאמו. האם ששמחה על שיבת גוזלה, צללה לעברי ממרומים ופניה דמו פתאום לפניו של פלקור מ"הסיפור שאינו נגמר" - עירוב של כלב תחש ופודל מעופף, המוכר בממלכת הפנטזיה כדרקון מזל. התמסרתי לפלקור שליקק את פניי בהתלהבות מכל הכיוונים ונמלאתי שמחה. אחר כך אחז בי רעד בלתי מוסבר ובכי בלתי נשלט העיר אותי משנתי. לקראת סוף שנת לימודיי השנייה בסמינר, הסבתי את ביתי לגן ילדים. ביתי שכן אז בשכונה בה נולדתי, סמוך לבית בו התגוררו סבי וסבתי. היה משהו סמלי בעובדה ששבתי אחרי שנים רבות אל נקודת ההתחלה כדי לפתוח בה גן. בעולם התפישה היישומית של הספרייה הקוסמית ('בראייה אחרת') גן הוא מלשון גֵן נָאור. "ליצור גן פירושו ליצור גֵן חדש שבו הנך מטמיע את חזונך. זהו הזמן, היות כי אומר, האנושות איננה נאורה ויצירת הגֵן הנאור בילדים אלו ובהקשבתם היא זו אשר יוצרת לאלו אשר נמצאים את נאורותם, והיא זו היוצרת את האלו של ההמשך... הזדמנות זו היא חשובה, כי להפריח גֵן נאור זהו הטיפול הגבוה ביותר."
דן, דבורה וחברים נוספים עזרו לי בהסבת הבית לגן. יחד הפכנו את הגינה לחצר משחקים, צבענו את כתלי הבית בגוונים רכים, תלינו וילונות ובנינו מדפים. גם חבריי לשולחן הלימודים תרמו את חלקם. הם ייצרו במו ידיהם משחקים, צעצועים ובובות מלבד עבור הגן. על מנת לרכוש את שאר הציוד הנחוץ לגן, מכרתי את רכבי ונעזרתי בידידים ששמחו לתמוך ביוזמה שקידמתי. ההכנות המרובות הצליחו להשכיח ממני לרגעים את דאגתי מגודל האחריות שלקחתי על עצמי, אולם עדיין היה צורך למחוק מזיכרוני התאי פחדים מגילאים מסוימים, בהם התחלות חדשות נחוו כאירועים טראומתיים.
שנת הלימודים נפתחה כשלגן נרשמה ילדה אחת, אלמה שמה. להוריה האמיצים, ששמו בי את מבטחם, אני מודה עד עצם היום הזה. בסבלנות אין קץ לימדה אותי אלמה כיצד לחתל, לטפל ולהיות קשוב לצרכיה הבסיסיים ביותר. היא הושיטה לי את הבובה נחמה וביקשה שנשכיב אותה בעריסה כי נחמה עייפה ועצובה. התבוננתי בבובה נטולת תווי הפנים, העוטה על עצמה מדי יום ארשת אחרת ובאמצעותה היטבתי להבין את הלך רוחה המשתנה של אלמה. בצהריים היינו מתנדנדים יחד על כיסא נדנדה ואלמה שהאזינה בקשב לשירי הערש ששרתי לה, הייתה לבסוף נרדמת בזרועותיי. בהמשך השנה זכתה אלמה בחברים חדשים ועד סוף שנת הלימודים הראשונה מנה הגן שמונה ילדים. עבור רובם היווה הגן מסגרת חברתית שבאמצעותה הם יצרו לראשונה קשר עם ילדים נוספים, שיחקו בשיתוף פעולה ולמדו לכבד את אנשי הצוות הבוגרים. חינוך ולדורף רואה חשיבות מרובה בפיתוח הגוף הפיזי, המוטוריקה, התנועה ושווי המשקל בשבע השנים הראשונות. כל אלו, כך הוא גורס, תורמים להתפתחותם של חושים אחרים בבגרות ולהעצמת כוחות הרצון אצל הילד. לשם כך רתמתי את כישורי התנועה שרכשתי במשך שנים והתאמתי אותם לצורכי הגיל הרך.
מדי שחר הייתי מתעורר כדי לבשל לילדים וכך נשארתי עמם עד שהוריהם באו לאסוף אותם בארבע אחר הצהריים. במיוחד נהניתי לקרוא להם סיפורים לפני השינה. אחד הסיפורים החביבים עלי במיוחד היה הסיפור על הענק וגנו, אולי בשל העובדה שגם בביתי שלי שבו החיים לפעום עם הגעת הילדים. בשעות אחר הצהריים הכנתי את הגן ליום המחרת, למדתי שירים וסיפורים על החגים ועונות השנה ותיקנתי צעצועים שנשברו. המפגש היום יומי עם הילדים עשה אותי קליל, סקרן וספונטני יותר. הוא עזר לי לצאת מהדימוי העצמי המגביל, לשחרר את המושכות ולחיות יותר את הרגע. בנוסף מילא בי השיקוף של הווייתם השמחה את החלקים החסרים מילדותי.
בבקרו אותי בוקר אחד הופתע דן לגלות כי ביתנו שינה את חזותו לבלי היכר. במקום תמונה של רקדנית גרומה ומלנכולית המהלכת כמעט עירומה בשדה של ציפורניים כשהיא אוחזת אקורדיון בידיה, עמדה כעת תמונת מצמר בה שטה בשלווה משפחת ברבורים על פני אגם. זאטוטים רבים רצו בין החללים השונים, חדר השינה התמלא בשולחנות ובשרפרפים נמוכים מעץ ומן התקרה השתלשלו מוביילים של צדפים וחלוקי נחל.
בשנתו השנייה הלך הגן ושגשג ומספר הילדים הכפיל את עצמו. צוות מופלא ומסור של מסייעים ומתנדבים חבר אלי ופינות משחק חדשות נבנו עבור הילדים. העובדה שצוות הגן כלל דמויות חיקוי זכריות ונקביות כאחד, העניקה לו ערך מוסף והפכה אותו לאטרקטיבי במיוחד עבור משפחות חד הוריות. מדי פעם זכיתי לביקורם של סיגלית ובנה הקטן שזה עתה נולד ונעזרתי בניסיון הרב שצברה כפסיכולוגית התפתחותית.
חבריי המסורים טאו וזועי נאלצו אף הם לחלוק את המרחב המוכר והידוע עם עוד ששה עשר זאטוטים, צוות של מסייעים וגננים ועשרות הורים שילדיהם הוא הדבר היקר להם ביותר. הזאטוטים רדפו אחריהם בהתלהבות יתרה ונהנו מדי פעם למשוך בזנבם. זועי התקשתה במיוחד להכיל את השינוי שחל במרחב המחיה שלה. היא נראתה מפוחדת וגרגרה מדי פעם על הילדים. חיפשתי דרך לעזור לה להסתגל למציאות החדשה ולגונן על הילדים מפניה. שלומית ייעצה לי לאמץ גור חתולים קטנטן. "כאשר זועי תעניק ליצור זעיר שאינו מבני מינה את חסותה, היא תלמד להרחיב את יכולת ההכלה שלה ותהיה סלחנית יותר גם כלפי ילדי הגן", אמרה. ימים ספורים לאחר מכן פילסה לאיטה גור חתולים בת שבועיים את דרכה אל חצר הגן, כשהיא מתעלמת לחלוטין מנביחות הכלבים ומהמולת הילדים סביבה. מצבה היה מעורר רחמים ממש; כולה עור ועצמות, מלאת פרעושים ובעיניה דלקות חריפות שתבעו טיפול מידי. במשך שבועות ישנה בתוך סלסלת נצרים בגן, כשהיא מכוסה בשמיכת צמר קטנטנה והייתה מתעוררת רק כדי לינוק תחליף חלב אם מבקבוק שהילדים תחבו אל תוך פיה הקטנטן. זועי נרתמה מיד למשימת האימוץ וטיפלה בקסיופאה כמו אם מסורה. היא ליקקה אותה, גוננה עליה, שיחקה אתה והגיבה בחמלה לכל תעלוליה השובבים. קסיופאה גדלה להיות חלק בלתי נפרד מהלהקה, והצטרפה לטיוליהם הרגליים של טאו וזועי בסביבת הבית. בהדרגה חדלה זועי מלחוש מאוימת והייתה נינוחה יותר בנוכחות ילדי הגן. הם הניחו עבורה ועבור טאו כריות במעגלי הבוקר ואלו נעתרו בשמחה להזמנתם, האזינו בקשב לדקלומים, רקדו וקפצו כאחד הילדים. בנוסף סירקו אותם הילדים במברשת, האכילו אותם, רחצו אותם וישנו עמם שנת בצהריים.
הוריי ביקרו בגן לעתים קרובות. אמי תפרה תיקים מבד ורקמה עליהם את שמות הילדים ואבי עזר בתחזוקת המקום. הם נכחו בכל המסיבות בחגים ובימי ההולדת הביאו מתנות לילדים. עד מהירה הוכתרו על ידי הילדים כסבא וכסבתא של הגן. היות ובשל המרחק הפיזי לא היו הוריי שותפים לגידול נכדיהם, הייתה עבורם המעורבות בגן חוויה מתקנת רבת משמעות ויחסיי עמם היו טובים באותם ימים מאי פעם.
ביום הולדתי הארבעים ושניים חלמתי שוב חלום רב משמעות. בחלום ניסיתי להיכנס אל הסמינר בו למדתי דרך צוהר צר. המבנה היה הרוס לגמרי ונראה כמו אחרי הפצצה. בעודי מטפס על שרידי המדרגות אל עבר הצוהר הצר, נשמטה אחת המדרגות מתחת לרגליי. מאוחר יותר הלכתי לאיבוד בתוך מבוך של פרוזדורים ארוכים ולא מצאתי את כיתתי. לא הצלחתי להבין מדוע חברת ילדות שלי נראית כה נלהבת ממשהו שהוקרן על מסך במסדרון. המורה ניסה ללמד את התלמידים שיר אנתרופוסופי אך חש תסכול כי לא היה דובר עברית. חלומי ביטא את ההשגות שהיו לי מהמשך לימודיי בסמינר וחיזק את החלטתי ללמוד ולהתפתח באופן בלתי פורמלי. במקום להירשם לשנה שלישית בסמינר, התחלתי לקחת שיעורי פרטיים בנגינה ובציור, הצטרפתי למקהלת הורים אנתרופוסופית והזמנתי מטופלת של שלומית, שהתמחתה בכל סוגי המלאכות, להעביר חוג ליצירה אנתרופוסופית בחלל הגן. בנוסף ישבתי אחת לשבוע לצידה של שלומית בקליניקה והמשכתי להתעמק בתפישת עולמה ולהרוות את צימאוני במעיין חכמתה הבלתי נדלה.
שלומית דמתה בעיני יותר ויותר לאיזיס - אלת האימהות, הפריון והטבע, המביאה את בשורת החיים ולוקחת תחת כנפיה את המועדים להיפגע. היא הייתה אחותו של אוזיריס. סת אחיו של אוזיריס ביתר את גופתו והטמין את חלקיה במקומות מסתור. איזיס מצאה את בתרי גופתו של אוזיריס, איחדה ביניהם וחנטה מהם את המומיה הראשונה. היא קברה אותה בסתר וגוננה עליה באמצעות לחשים רבי עצמה. כשפרסה איזיס את כנפיה מעליו, קם אוזיריס שוב לתחייה.
כל הזכויות שמורות ל"בראייה אחרת".
